ביום שישי בערב, השישה באוקטובר, אירחה גאולה את ביתה ומשפחתה לארוחת ערב. בתום הארוחה הם החליטו לנסוע חזרה לביתם וגאולה שלא רצתה להישאר לבד, נסעה לבן זוגה שמתגורר בחצרים. בבוקר של אותה שבת נכנסו המחבלים אליה הביתה, הרסו ושברו, ניפצו ובזזו. על מה שהתחולל בקיבוץ, קראה וחוותה באמצעות קבוצות הווטסאפ של הקיבוץ.
בביקור שאנו מקיימות עם גאולה בביתה בקיבוץ, אנחנו שומעות סיפור על תמונה שלא הצליחה להציל ועל שולחן הקפה שבנתה בשתי ידיה ובו שילבה פרחים מיובשים שאספה מהמרחבים העוטפים את הקיבוץ. גאולה סיפרה איך כילדה שנולדה במרוקו ועלתה לדימונה קראה בתחילה לכל פרח "כלנית", בלי קשר למראהו.
לפני 40 שנה היא מספרת, למדה ממתנדב הולנדי את מלאכת יצירת הויטראז'ים ולאחר מכן אף השתתפה בחוג בו יצרה עבודות מגוונות. לצערה, המחבלים ניפצו את כולם לרסיסים כך שלא נותר מה להציל. גאולה בקשה מאתנו לחדש את הויטראז' שקיבלה במתנה מחבר קיבוץ שנקלט מאנגליה שהיה מותקן לצד דלת הכניסה לבית כשבמרכזו שבר גדול.
במסגרת המיזם, חילצנו את הויטראז' בעדינות רבה מפתח ביתה של גאולה והועבר לחידוש בבית מלאכה המתמחה בויטראז'ים בליווי של גאולה. "זו המזכרת היחידה שנותרה לי מימי הויטראז'ים שלי" אומרת גאולה. "אולי יום אחד אחזור לזה. האמנית הירושלמית עוררה אצלי התעניינות מחודשת ביצירה הזו והזכירה לי תקופות יפות של יצירה ועשיה בקיבוץ".
Comments