את סיפורה של ליאת אצילי מקיבוץ ניר עוז רובנו מכירים.
היא נחטפה ושוחררה אחרי 54 ימי גיהינום בשבי החמאס, ועם חזרתה התבשרה כי בעלה, אביב, שנחשב לנעדר מאז ה 7.10, נפל בקרב.
את הקשר של "חפץ מעבר" עם ליאת לא ניתן להגדיר אחרת אלא כ"אהבה ממבט ראשון". היא פנתה אלינו על בסיס המלצה של אדם שאמר לה שעלינו ניתן לסמוך, ונתנה בנו אמון מלא מהרגע הראשון, כשאמרה שמבחינתה מה שחשוב הוא הזיכרון של אביב, והיא סומכת עלינו שנכבד אותו.
אנחנו פגשנו אישה חכמה, רגישה וכאובה, ששימחה אותנו מאוד כשנתנה בנו את אמונה. ליאת ואביב הכירו באחד המפגשים של התנועה הקיבוצית, ויש להם שלושה ילדים בוגרים, שלא שהו איתם בשבעה באוקטובר. ליאת מורה לאזרחות ומדריכה ב"יד ושם" כבר שנים רבות ואביב ניהל את המוסך של ניר עוז והיה חקלאי.
ב-7.10 אביב ז"ל וליאת שהו בביתם בניר עוז. עם התחלת המתקפה יצא אביב, כחלק מהיותו בכיתת הכוננות, אל שבילי הקיבוץ וליאת נשארה בביתם עד לחטיפתה.
לאחר החזרה מהשבי, ותחילת הקשר עמנו, ליאת החליטה להעביר אלינו חשבונייה מעץ שנותרה על אחד הקירות המפויחים במטבח ביתם. זו חשבונייה שאביב הביא איתו מרוסיה, שם שהה במסגרת עבודתו. ליאת מספרת שאביב נהג לטייל ולשוטט בשווקים מקומיים, ושם רכש את החשבונייה.
כשהוסרה החשבונייה מהקיר, נותרה עדות על הקיר שצולמה ותועדה.
החשבונייה שרדה את השריפה והועברה לסטודיו של מאיה בבית ברל, שם היא חודשה. לדברי ליאת, הבחירה בחשבוניה הייתה חשובה לה כמזכרת וכפריט הנצחה, שמספר משהו עמוק על אביב. במשך התהליך כולו, הייתה לנו התחושה שאביב היה נהנה לקחת חלק בעצמו בתהליך החידוש, אם רק היה יכול...
ליאת סיפרה לנו איך אביב, שהגדיר עצמו "יוצר" (אך לא כאומן, לדבריו), נהג לקחת שאריות מתכת ולצייר עליהם ציורים עדינים ומופלאים של טבע.
״ספק״ יצירה של אביב אצילי ז״ל שעברה עם ליאת מביתם בניר עוז לדירתה בכרמי גת. (היצירה לא חודשה על ידנו כחלק מהפרויקט).
כשמאיה שמעה על כך, פנינו לליאת וביקשנו לאסוף מהממ"ד המפויח כלי יצירה של אביב, מהם יצרה מאיה מיצג אומנותי שמבוסס על כלים וחומרים ממוחזרים, מיצג שנמסר לה באהבה, לצד החשבונייה המחודשת שכבר תלויה על קיר ביתה הנוכחי בכרמי גת.
🩷